למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך אנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סביבה קשה מאוד עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שינויים קיצוניים בטמפרטורה, טפטופי מים ישירים, ואוויר עשיר באדים כל כך, עד שניתן לשחות בו. זו סביבה אכזרית. לכן אנו לא פשוט מדליקים את המכשיר ומצפים שהוא יעבוד – אנו מעבירים כל מכשיר דרך בדיקות קפדניות לסבילות בפני לחות וחום. אנו מדמים חודשים של שימוש אינטנסיבי בתוך כמה ימים, כדי לוודא שהחומרים שמשמשים לאטימה אכן עמידים בתנאים אלו.
בעיית ה“נשימה”
הבעיה עם נורות אינפרא-אדום היא שהן “נושמות”. כשהנורה מתחממת, האוויר בתוך המעטפת מתרחב; כשהיא מתקררת, האוויר מתכווץ, ונוצר ואקום. אם החומרים שמשמשים לאטימה הם זולים או לא מתאימים, הוואקום יושך את האוויר הלח אל חיבורי החשמל. כשהלחות נוגעת בחיבורים האלו, עלולה להתרחש חמצון או קצר חשמלי. כדי למנוע זאת, אנו מחשיפים את הנורות לרמת לחות של 95% ולחום גבוה במעבדה. אנו רוצים שהנורות יכשלו שם, ולא באמבטיה שלכם.
בדיקת 100 הימים
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ וחומרי אטימה איכותיים כדי למנוע חדירת מים, אך החום הוא גורם הרסני. הוא גורם לבלאי של החומרים. על ידי חשיפת המחממים לשינויים קיצוניים ברמת הלחות, אנו יכולים לגלות סדקים קטנים בחומרי האטימה לפני שהם יהפכו לבעיה. כי זו האמת: נורה שהייתה עמידה למים ביום הראשון, עלולה שלא להיות עמידה למים ביום ה-100. אנו מוודאים שהיא תישאר עמידה כך.
האיזון העדין
אתם עשויים לחשוב, “פשוט תאטמו אותה טוב יותר!” אך יש בעיה: אם תאטמו את הנורה יותר מדי, החום יישאר בתוכה. זה יגרום לקריסת החומרים הפנימיים של הנורה, והיא תכשל מהר יותר מאשר כתוצאה מהמים. זה איזון עדין מאוד. אנו מתאימים את עובי חומרי האטימה כך שהם ימנעו חדירת מים, אך לא יגרמו לחימום יתר של החומרים הפנימיים של הנורה. טיפ קטן: ודאו שיש מספיק מקום לאוורור במקום ההתקנה. אפילו הנורה העמידה ביותר עלולה להיהרס אם היא תהיה מוקפת לחלוטין בחומרים שמונעים אוורור.