האמת לגבי אטימה ברמת IP65 בחיממים אינפרא-אדומים
לטעון שחיממה היא “עמידה בפני מים” זו משימה קלה. אבל לשמור עליה כך בזמן שהיא פועלת בטמפרטורות גבוהות? זו הבעיה האמיתית.
אם יצא לכם שהחיממה שלכם הפסיקה לעבוד, כנראה שזה קרה בדיוק בנקודה שבה החוטים נכנסים לגוף החיממה. זו אזור הסכנה. רוב המוצרים הזולים משתמשים רק בחומרי הדבקה פשוטים. זה עובד לזמן מה, אך לאחר מכן החום גורם לחומרי ההדבקה להתכווץ ולהישבר, ואז החיממה מפסיקה לעבוד.
כשהאטימה נשברת, הלחות חודרת לתוך החיממה. זה גורם לאוקסידציה, לכשל בחומרי הבידוד, ולבסוף לקצר חשמלי שעלול להיות מסוכן מאוד.
למה המוצרים הזולים כושלים
רבים מהיצרנים משתמשים בחומרי גומי פשוטים או בסיליקון באיכות נמוכה. כן, הם מצליחים למנוע חדירת מים בתנאי מעבדה, אך הם אינם יכולים לעמוד בחום הגבוה שנוצר על ידי החיממה.
חומרי האטימה מתכווצים, וזה גורם להם להיפרד מהחוטים. כך נוצרת פתח קטן – בעצם “צינורית” – שמאפשר למים לחדור ישירות לטרמינלים החשמליים. אנו רואים זאת כל הזמן במוצרים שנועדו לשימוש מסחרי, אך אינם מיועדים לשימוש בתנאי עבודה קיצוניים.
איך אנחנו פותרים את הבעיה
אנחנו עושים דברים אחרת כדי למנוע את הזקנה של חומרי האטימה ואת הקצרים החשמליים. במקום להשתמש רק בחומרי הדבקה, אנחנו משתמשים בחומרי פלורופולימר בעלי עמידות גבוהה, וכן בחומרי אפוקסי שמוזרקים באמצעות ואקום.
הסוד הוא שחומרים אלו מתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו המעטפת המתכתית של החיממה. כשהחיממה חמה, חומרי האטימה נעים יחד איתה – כך שהחיממה נשארת אטומה. זה מונע את התופעה שבה החיממה יוצרת “וואקום” שמושך אוויר לח לתוכה.
דבר אחד שצריך לזכור
יש כאן פשרה: מכיוון שחומרי האטימה כה עמידים, החוטים נהיים קשיחים יותר. אי אפשר לכופף אותם לזוויות חדות כמו בחוטים זולים ולא מאוטמים. יש לתכנן את מסלול החוטים בצורה זהירה. רק ודאו שהחוטים לא נשברים – אם זה יקרה, רמת האטימה IP65 של החיממה תיהרס.